<h1>אבודרהם תפילת מנחה של שבת</h1>
<h2>דף קטז:</h2>
צדקתך צדק לעולם. וצדקתך אלהים עד מרום. צדקתך כהררי אל. כך נהגו לאמרם ברוב המקומות בספרד. וכתב אבן הירחי שלא יתכן לאמרם על זה הסדר. כי בתהילים כתוב ראשון צדקתך כהררי אל, בלמנצח לעבד ה' לדוד נאם פשע לרשע (תהלים ל"ו, ז'). וצדקתך אלהים בלמנצח לדוד להזכיר (שם ע"א, י"ט) צדקתך צדק לעולם באלפא ביתא דאשרי תמימי דרך (קי"ט, קמ"ב), וכן מנהג צרפת ופרובינצאה, לאמרם על סדר הכתובים, והוא הנכון להגדיל ולהוסיף בשבח המקום ברוך הוא. בתחילה נדמית שגדלה כהררי אל, ועוד גדלה עד מרום, ולעולם צדקתו ותורתו אמתיים, עד כאן, וכך הם מסודרים בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה. והטעם שנהגו לומר צדקתך, כתב מר שר שלום, כי הוא צידוק הדין, על שמת משה רבנו עליו השלום בשבת במנחה. וגם נהגו שלא לקבוע מדרש באותה שעה, כי חכם שמת בתי מדרשות בטלים, ומנהג אבותינו תורה היא. והקשו עליו, כי נראה כי מת בערב שבת, דאמרינן בסדר עולם (פי"א) בכ"ח בניסן נלכדה יריחו, ושבת היה שנאמר (יהושע ו', ט"ו) ויהי ביום השביעי וישכימו כעלות השחר ויסובו את העיר כמשפט הזה שבע פעמים, וכתיב אחר כן ותפול החומה תחתיה. ומדכ"ח בניסן שבת היה, ראש חודש ניסן בא' בשבת, וראש חודש אדר שלפניו בשבת, ושבעה באדר מת משה, שהוא ערב שבת, שכשנשלמו ל' יום לאבלו (יהושע א', א'). ויאמר ה' אל יהושע וגו' משה עבדי מת וגו'. וכתיב (שם א', י"א) הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן. וכתיב (שם ד', י"ט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון, ונלכדה יריחו בכ"ח בניסן, הוצא מהם שלושים ושלשה למפרע, מיום שעברו את הירדן. הא למדת שבז' באדר שהיה ערב שבת מת משה. והכי איתא בפרקא קמא דקידושין (ל"ח ע"א) ועוד כתיב (דברים ל"א, ב') בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, ודרשינן (סוטה י"ג ע"ב) היום מלאו ימי ושנותי. ואמרינן (דברים רבה וילך) בו ביום כתב י"ג תורות. ואם היה בשבת היאך כתב. אלא יש אומרים שנהגו לאמרם כמו צידוק הדין על פושעים שעתידין לחזור לדינם אחר השלמת הסדר, מצדיקין את הדין על דינם החוזר, כדאמרינן בבראשית רבה (עיין תנחומא תשא ל"ג) מלאך הממונה על הרוחות מכריז בערב שבת ואומר, צאו פושעים מגיהנם, ונוחו, כדרך שישראל שובתין. ובמוצאי שבת מכריז ואומר, חזרו פושעים לגיהנם, שכבר השלימו ישראל את סדריהם, שנאמר (איוב י', כ"ב) צלמות ולא סדרים, כיון דשלמו סדרים צאו למות, וכל זמן שלא התפללו שלש תפלות אלו אינם דואגים, ואומרים עדיין לא פנה השמש, אבל כיון שהתפללו מנחה והוא ערב, דואגים על הלילה הבאה, שעתידין לחזור לדינם, ולפיכך מצדיקין עליהם את הדין במנחה. ועוד יש מפרשים, שנהגו לאמרם, לפי שאחר המנחה אוכלים סעודה שלישית. ואמרינן במסכת שבת (קי"ח ע"א) שכל המקיים ג' סעודות שניצול מג' פורעניות, מחבלו של משיח, וממלחמת גוג ומגוג, ומדינה של גיהנם, ואלו השלשה פסוקים נהגו לאמרם על שם אלו השלוש צדקות שיעשה עמנו, וכך הם נדרשים, צדקתך כהררי אל משפטך תהום רבה, כנגד חבלו של משיח, שיעקור הרשעה. ואמרו רבותינו ז"ל (עיין בראשית רבה ל"ג, א') שהרשעה דומה לתהום, מה תהום אין לה חקר, כך הרשעה אין לה חקר. וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות וגו', כנגד מלחמת גוג ומגוג, שכתוב בה (יחזקאל ל"ח, כ"ג) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים. צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. כנגד דינה של גיהנם, ששואלין תחילה למת למה לא עסקת בתורה, שנקראת אמת. ודרשו זה (סנהדרין ז' ע"א) מפסוק פוטר מים ראשית מדון (משלי י"ז, י"ד). וכתבו הגאונים, כל יום שאומרין בו הלל אין אומר במנחה צדקתך, לפי שההלל הוא על השמחה. וצדקתך הוא לשון צער, שהוא כמו צדוק הדין. ואומר שליח צבור קדיש תתקבל, ואומר מזמור מהתהלים, ואומר קדיש יהא שלמא רבא, ונפטרין לבתיהם לשלום.
<h2>דף קיז:</h2>
אמרינן בשבת בפרק כל כתבי הקדש שחייב אדם לקיים שלוש סעודות בשבת, ודריש ליה מקרא, שנאמר (שמות ט"ז, כ"ה) כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. ובשכר המצוה הזאת אמרינן התם כל המקיים שלוש סעודות בשבת ניצול משלוש פורעניות. מחבלו של משיח, וממלחמת גוג ומגוג, ומדינה של גיהנם. ובכל אחד מאלו השלוש פורעניות הזכיר יום. חבלו של משיח, לפני בא יום ה' (מלאכי ג', כ"ג) מלחמת גוג ומגוג, והיה וגו' ביום בא גוג (יחזקאל ל"ח, י"ח) דינה של גיהנם, הנה היום יום בא בוער כתנור (מלאכי ג', י"ט). ועוד אמרינן התם, אמר רבי יוסי יהא חלקי מאוכלי שלוש סעודות בשבת. וכבר כתבנו בהקדמת הספר הזה, שאומר רבינו תם שהנשים חייבות בשלוש סעודות, וכן חייבות לבצוע על שתי ככרות, ושם פירשנו הטעם. וכתב הרמב"ם ז"ל שגם ביום טוב צריך לעשות שלוש סעודות. והרא"ש לא היה נוהג כן. וצריך להיות זמניהם חלוקים, האחד בליל שבת, והשני בשחרית והשלישי במנחה. לא כאותן שעושין בשחרית, אחר סעודה וברכת זמון, שפורשים מפה וחוזרין ועושים השלישית, בענין שעושין סעודת שבת לחצאין, ואין כאן הכירא בסעודה השלישית. כי זמן הסעודה היא במנחה, כדתנן בפרק כל כתבי הקדש (קי"ז ע"ב) נפלה דליקה בליל שבת מצילין מזון שלוש סעודות, בשחרית מצילין מזון שתי סעודות, במנחה מצילין מזון סעודה אחת. ועוד אמרינן התם, תנו רבנן מדיחין כלים בשבת לצורך השבת, כיצד, קערות שאכל בהן בשבת ערבית מדיחין לאכול בהם שחרית. שחרית מדיחין לאכול בהם במנחה. מן המנחה ולמעלה אין מדיחין, אבל כוסות וקיתוניות וצלוחיות מדיח והולך כל היום כולו, לפי שאין קבע לשתיה. ועוד ראיה, מדתנן בפרקא קמא דפסחים (י"ג ע"א) ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות, וסעודה שלישית אין צריך לשייר, דחמץ אסור משש שעות ולמעלה. אלמא שאין זמנה אלא במנחה. ורבינו תם היה רגיל לאכול בארבעה עשר בניסן שחל להיות בשבת בסעודה שלישית מצה עשירה, הנלושת בשמן ודבש, שלא אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי פסחים פ"י ה"א) כל האוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסה בבית חמיו אלא בלחם עוני, אבל מצה עשירה מותר, שעדין לא חל עליו חיוב לחם עני עד הערב, וכתב הרמב"ם ז"ל שצריך לקבוע כל אחת משלוש סעודות האלו על היין. והרא"ש לא היה מברך על היין קודם, משום דאיתקש יום ללילה לענין קידוש, מה לילה סגי בחד זימנא, אף ביום נמי סגי בחד זימנא. וכתב הרמב"ם ז"ל שצריך לבצוע על שתי ככרות גם בסעודה שלישית, וכן כתב הרא"ש, וכתב עוד הרא"ש, שאף כל שעה שמבקש לסעוד חייב בלחם משנה, ואף על פי שאינו מחויב אלא בשלוש סעודות. כתב הרב רבי משה כהן, שזה שחייבו לאכול שלוש סעודות בשבת, מפני שהאוכל אכילה גסה יצטרך להרחיק זמן האכילה שאחריה, וכשיראה שהיא מצוה לאכול שלוש סעודות, לא יאכל בשום סעודה מהם כי אם בשיעור שיוכל לאכול בהגיע זמן הסעודה שאחריה, נמצאו כל סעודותיו לשם מצוה, ולשובע נפשו, וישאר לבו פנוי לעסוק בדברי תורה, ונמצא כובש יצרו, בסלקו האוכל מלפניו בעודו תאב לו, וכשיעשה זה ביום המנוחה, כל שכן שיעשה ביום המלאכה, שלא יכבד [האוכל] עליו לבטלו ממלאכתו. וכן אמרו בברכה על הכוס, ונותן עיניו בו, שלא יסיח דעתו ממנו, להראות שצריך לחשוב שהותר לו לשתות היין לצורך המצוה, ולברך עליו את השם, וכשיהיה בלבו כך לא יבא להשתכר ממנו, עד כאן דבריו. וכתב רב נחשון, מי שאכל הרבה, ואין נפשו יפה לאכול שלוש סעודות, אם יכול לאכול כביצה ואין מצטער, יאכל, ויקיים שלוש סעודות. ואם כשיאכל כביצה מצטער הימנה פטור, שלא תיקנו רבותינו ז"ל שלוש סעודות בשבת אלא לכבוד השבת ולענגה, וכיון שמצטער אין לו עונג ופטור, וכן כתב הרמב"ם ז"ל.
<h2>דף קיט.</h2>
נהגו לומר במוצאי שבת קודם התפילה שירות שבתהילים, ואמר הטעם במדרש, משל לכלה ומלכה שמלוין אותה בשירות ותשבחות, ושבת מלכה [וכלה], כדאמרינן בפרק כל כתבי הקדש בואו ונצא לקראת שבת מלכתא. בואי כלה, בואי כלה. ואנו מלוין כך השבת בשירות ותשבחות, ודכותה אמרינן בבראשית רבה, ויכל אלהים ביום השביעי, אמר הקדוש ברוך הוא בואו ואמרו שירה, פנים חדשות באו לכאן, כלומר בהכנסת הכלה שבאה מחדש. וסימן לשירות שבתהילים אאשאלה בלא רמיזהה, ובלבד שיהיו אלף ראשונה של אשאלה וה"א של רמיזה כפולות.
